1.פוסט זה היה אמור להיכנס ביום ראשון
חשבתי לכתוב מאמר זה, או דומה לזה, ליום ראשון או שני. אבל החלטתי לעשות זאת הערב, כשהברזל עדיין חם, ופורטלנד מפגרת ב-7 נקודות כשהרבע האחרון עומד להתחיל.
אם היא מפסידה לנטס…זה יהיה פצע שהיא לא תתגבר עליו שנים. זה יהיה הסוף של סטוטס, ולך תדע מה עוד. הבעייה? משך שלושה רבעים פורטלנד משחקת בפחד. היא משחקת לא להפסיד במקום לשחק על נצחון.
אם היא מפסידה, זאת תהיה עבורי הדוגמה הטובה ביותר לקבוצה טובה יותר המשחקת נגד יריבה שכוכביה פצועים, אבל שחקנים אחרים, ושחקני ספסל, משחקים כגיבורים!
ודבר נוסף: מאמן הנטס ג'ק ווהן הוא המאמן שאני רוצה לקבוצה שלי, לפני כל האחרים בבועה (מלבד, אולי, אריק ספואלסטרה), כולל דוק ריברס, פרנק ווגל, ניק נרס, ומונטי ויליאמס!
וואו…איזו שלשה של לילארד מכמעט חצי מגרש. עוד שלשה של לילארד!!! הקטין ל-109-108.
איזה קרב של שלשות. אחד המשחקים המותחים ביותר בבועה!!! לילארד. כריס לברט מחזיר. לילארד. ג'ו האריס. אחוז קליעה מדהים!!!
ג'רט אלן הורג את פורטלנד בריבאונדים. איפה דיאנדרה ג'ורדן ואיפה הוא!!! 4 אופנסיב ריבאונד לג'רד אלן בהתקפה אחת!!! נטס מובילה 122-119. 4:45 דק' לסיום. שלשה של לילארד ניכנסה ויצאה!!!
כרמלו מהשלוש!!! 124-122. אפשר להשתגע מהמתח. 126-122 נטס!!! ממש כמו משחק 7 לאליפות ה-NBA!
פורטלנד מנצחת? היא 8 במערב. היא מפסידה??? היא הולכת הביתה!!!
לג'רד אלן עוד אופנסיב ריבאונד.!!!
החטאה של לילארד משני מטר, אבל הוא גונב כדור!!! 57 שניות מגדיל ל-4!!!. מקולם!!!!
לברט סל ופאול. מצמצם לנקודה…
כדור של פורטלנד. כרמלו מחמיץ מהצד….
כדור של הנטס. סל והם מנצחים ופורטלנד הולכת הביתה…!!!!!!!!!!!!!!!!!
לברט עם הכדור…2 שניות…הוא זורק ממש מהבפנים של הקשת… מקולום מנתר איתו, אבל ניזהר ביותר לא לעשות פאול.
החמצה!!! החמצה!!!
פורטלנד מנצחת משחק בו הנטס היתה טובה יותר ללא כל ספק!
2. פורטלנד מנצחת! היא 8 במערב. אם הכדור של לברט היה ניכנס היא הייתה טסה הבוקר הביתה. איזה משחק!!! איזה משחק!!! איזה משחק!!!
3. בועה: כללי
איזה דביל אני? המילה 'נפלא' סיימה לאנשים כמו שמעון את קריאת הטור. כי הם כבר יודעים הכל למפרע מה אני עומד לכתוב ב-800 המילים הבאות (מי יודע? אולי אגלוש שוב למחוזות שעתה אינן בתחום מחשבתי ואגיע ל-1,000 ויותר מילים?). אז למה לכתוב? למה לא להפסיק כאן? תאמינו לי שבא לי, אבל אני מרגיש חובה מוסרית, ואחריות מורלית להסביר מה היה כל כך נפלא בנסיון הזה ל-RESTART.
אתם יודעים מה? אני בקושי מוצא דברים שלא היו הפתעה חיובית, אבל אני חייב להסביר.
1)ה-RESTART היה INTACT מהרגע הראשון עד האחרון. הפרוטוקול הרפואי היה EXTRAORDINARY וכל התפילות והתקוות לסיום עונה רגיל 'בריא' מ-COVID 19 התגשמו. זה היה ההישג מספר אחד של הבועה! הפרוטוקול הרפואי שבתחילה נשמע מוגזם ו-OVERBOARD הוכיח את עצמו כאחד שמילא את כל מה שקיוו ורצו ממנו. אף שחקן, מאמן, אדמיניסטרטור, או איש מדיה לא נמצא 'חיובי' משך כל התקופה.
אנשים התרגלו למסכות הפנים, לשמירת מרחק, להיגיינה לידיים ולפנים, והימנעות מריכוז אנשים.
הבועה נוצרה עבור השגת אפס נדבקים, והיא השיגה בדיוק את מה שעבורו היא נוצרה. אדם סילבר, וכל שאר הבוסים ובעלי הקבוצות – שאדם סילבר עובד עבורם – ראויים לשבחים הגדולים ביותר, וכתר על ראשם עבור הישג נפלא שמעט מאד ניבאו לו הצלחה.
2) הדבר שאותי הפתיע לא פחות מההישג הרפואי היוצא מין הכלל היה הדבר שעבורו נוצר כל הדבר הזה: כדורסל.
רמת הכדורסל בכל ה-RESTART עד עתה היתה מעל ומעבר למה שהאופטימיסט הגדול ביותר ציפה. עבורי זה היה ההישג השני הגדול של ה-RESTART.
כמעט מהרגע הראשון רמת הכדורסל היתה כאילו לא היתה כל הפוגה במשחק. כאילו שבמקום לשבת בבידוד בבתיהם, השחקנים המשיכו להתאמן ולשחק כרגיל. כמעט כל השחקנים נראו חדים, מרוכזים, ללא כל חלודה. מי שמתלונן על רמת הכדורסל הוא אחד שלא מבין כדורסל. רפה הבנה. יותר גרוע – נטול הבנה. לא זכורה לי עונה בכל שנותי כאן ששמונת המשחקים האחרונים של כל קבוצה בה היו ברמה כזאת ובמתח כזה. ממש WONDERFUL BASKETBALL!
אני לא בטוח כי אני לא טוב בהליכה לסטטיסטיקה, אבל במבט כללי נראה לי שאחוזי הקליעה, מספרי הנקודות למשחק, וכל שאר הסטטיסטיקות כגון גניבות כדורים, אסיסטים, וכו' – לא נפלו מהסטטיסטיקות של אמצע עונה.
כמה דוגמאו על מיוחדות ה-RESTART והעוצמה והתשוקה של השחקנים ב-RESTART שהיה:
*אני לא זוכר איזה יום זה היה, אבל 5 משחקים הסתיימו והתוצאה הנמוכה ביותר של קבוצה מפסידה היה 110 נק'. בדקתי, ודבר כזה לא קרה ב-NBA מאז 1988.
*17 מ-22 הקבוצות סיימו את ה-RESTART עם ממוצע נקודות גבוה משהיה עד שהיונה הופסקה. היחידות שממוצען בבועה היה נמוך מממוצען משך העונה היו הלייקרס, טורונטו, OKC, וושינגטון, וניו אורלינס.
*ממוצע הנקודות של כל 22 הקבוצות היה גבוה ב-9 נקודות מממוצען כשהעונה נעצרה!
הסיבות?
א)כולם ללא יוצא מין הכלל באו טריים, עם מוטיבציה גבוהה, ורעבים לכדורסל.
ב) ההתקפות של כל הקבוצות נמצאות בשיפור, כולל אחוזי הקליעה, והתקפה טובה תמיד גוברת על הגנה טובה.
ג) למרות שהיו הרבה משחקי 'בק-טו-בק', השחקנים היו רעננים יותר ופחות עייפים. מסתבר שטיסות, שינה במיטות זרות כל לילה, וכל מה שקשור למשחקי חוץ מוציא מהשחקנים אנרגיה, וגורם ליותר עייפות ממשחקים, אפילו אם הם רצופים.
ד) כל שלושת האולמות היו דומים לחלוטין: הפרקט היה שווה, הטמפרטורה הייתה שווה, הכל היה שווה. גם חוסר קהל היה גורם משווה נוסף שגרם כנראה לפחות מתח והתרגשות בין השחקנים. הכל גרם לכדורסל נעלה ומצויין כפי שלא ראינו מזמן – או יותר מכון – אף פעם!
3) אתם יודעים מה היתה עבורי ההצלחה הגדולה ביותר של הבועה אחרי ההישג הרפואי? העובדה שכמעט בכל המשחקים – למעשה בכולם – לא שמתי לב שמשחקים ללא קהל. זה היה ההישג השלישי של משחקי הבועה. המתח, המלחמה, העוצמה, והמאבק בין שחקנים ובין קבוצות הרגיש ברוב המשחקים כאילו אני באמצע סידרת פלייאוף. אני לא מדבר רק על קבוצות כמו הסאנס או הבלייזרס שנלחמו על חייהם. אני מדבר אפילו על קבוצות כמו הלייקרס, מילווקי, טורונטו, או הקליפרס שלא היה להם הרבה מה להרוויח או להפסיד מלבד הצורך להיכנס לכושר משחק, והנה ראית את שחקניהם משתטחים בנסיון להציל כדורים, וצוהלים על כל ניצחון כאילו קבע את גורלם.
4) הדבר הרביעי שייחד מאד את ה-RESTART הזה היה השוויון בין הקבוצות. לא היו כל הפתעות מיוחדות. כל קבוצה באה לנצח כל יריבה, ולא משנה אם אחת היתה מס' 1 בדרוג, והשנייה מספר 22 בדרוג. אני לא גיא אז אני לא בטוח באמיתות דברי, אבל נדמה לי שההפרשים בין הקבוצות היו הנמוכים ביותר בזכרון. נראה לי שבכל ה-RESTART היו יותר משחקים שניגמרו בהפרש של 5 או פחות מאשר בכל תקופה עם אותו מספר משחקים. כל כך הרבה משחקים הוכרעו בדקה האחרונה. המתח היה ממש מתח של גמר פלייאוף. לא יאומן ממש. DOWN-TO-THE-WIRE-DRAMAS משחק אחרי משחק.
5) הדבר החמישי שייחד את ה-RESTART הזה היתה העובדה שהקרב בין הקבוצות האחרונות של המערב היה המרתק ביותר מכל קרב אחר בקשר למיקום במזרח או במערב. רק תיזכרו שאתמול בבוקר עוד לא היה ידוע מי מבין פורטלנד בלייזרס, ממפיס גריזליז, סן אנטוניו ספארס, ופיניקס סאנס תהיה בפלייאוף. ז"א שהיום האחרון של העונה היה גם אחד המרתקים ביותר!
6) דבר ששי שייחד את ה-RESTART הזה היתה ההצלחה וההפתעה של שחקני ספסל. בהרבה משחקים בהרבה קבוצות חסרו שחקני מפתח. שחקנים שחייב הייתי רשימת שחקני הקבוצה כדי לגלות את שמם נראו טובים לא פחות טוב מכוכבי הקבוצה החסרים. מספר גדול מאד של שחקני ספסל הפתיעו לא רק אותי, אלא – אני בטוח – אפילו את מאמניהם. ממש אחידות ברמה מתחילת המשחקים ועד סופם, וכמעט לא שינה מי שיחק.
7) איש לא אמר לי, ואף מאמן לא צילצל אלי, אבל נדמה לי שהצלחה נוספת – חשובה מאד – של ה-RESTART – היתה החופשיות של המאמנים, וההרגשה שהם נמצאים במגרש המשחקים שלהם, כשהם היו חופשיים ללבוש מה שרצו למשחקים. אף מאמן – באף משחק – לא בחר לענוב עניבה וללבוש חליפה. כמובן שפט ריילי לא היה שם: עם פט ריילי זה היה חליפת 'ארמני' ב-$4,000 או כלום. מהצד השני של פט ריילי נמצא ניק נרס, מאמן טורונטו, שאמר שכשהוא הפך לעוזר מאמן ב-NBA הוא חייב היה ללכת לשוק פשפשים ולקנות כמה עניבות וז'קטים.
(בפוטבול אין למאמנים חובת לבוש אבל מזכרוני רובם לובשים חליפה ועניבה. ביל ביליצ'ק מהפטריוטס אף פעם לא לובש חליפה; בבייסבול מאמנים לבושים במדי משחק כמו שחקנים, רק ללא כפפה, ובהוקי-קרח אני לא בטוח. לא זוכר)
8) ה-BLM – המחאה החברתית נגד גזענות שהתבטאה באותיות של קידוש לבנה על הפרקט -BLACK LIFE MATTER – וברשות שניתנה לשחקנים לבחור מילות מחאה על גופיות המשחק – עברו ללא רשרוש קל שבקלים. המילים BLACK LIFE MATTWER שנצבעו לאורך הפרקט הפכו כאילו לחלק מקורי וטבעי של הסימון כאילו עוד מהימים של בוב קוזי. אני משוכנע שאחרי יומיים 99% מהצופים היה מעדיף את שמות השחקנים במקום ביטויי המחאה, ובמיוחד כשהם כתובים בסרבית, גרמנית, או ליטאית. גם מי שציפה למשפטים חוצבי להבות – התאכזב. לא נראה לי ששחקנים הקדישו יותר מדי מחשבה למה שהם רוצים שיודפס, וגם לא היה להם את 'ספר הניבים העברי' באנגלית.
4. בועה: ספציפי
מה הן החמישיות הטובות ביותר של קבוצות ניבחרות לפי ה-RESTART?
לא החמישיות העולות; החמישיות הטובות ביותר!
מילווקי: ג'ורג' היל, דונטה דיבינסנצו, כריס מידלטון, יאניס, ברוק לופז
סלטיקס: מרכוס סמרט, ג'יילן בראון, ג'ייסון טאטום, גורדון הייוארד, דניאל ת'אייס
סיקסרס: שייק מילטון, ג'אש ריצ'רדסון, טוביאס האריס, אל הורפורד, ג'ואל אמביד
לייקרס: דני גרין, לברון ג'יימס, KCP, קייל קוזמה, אנטוני דייויס
רוקטס: ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק, רוברט קובינגטון, פי.ג'יי טאקר, קלינט קפלה
מבריקס: טריי ברוק, לוקה דונקיץ', טים הרדאוויי, מקסי קלבר, קריסטפס פרוז'ינגיס
נאגטס: ג'מל מוריי, גארי האריס, ג'רמי גראנט, פול מילסאפ, ניקולה ג'וקיץ'.
רפטורס: פרד ונוליט, קייל לאורי, אוג'י אנונובי, סרג'יי איבקה, פסקל סיאקם
מיאמי: גורן דרג'יק, ג'ימי בטלר, דנקן רובינסון, קנדריק נאן, באם אבדיו
קליפרס: פטריק בברלי, קוואי לינארד, פול ג'ורג', מונטרזל הראל (הגיע היום לבועה), הסנטר (הרוסי? זה שהיה בלייקרס; שכחתי את שמו)
5. פריצות הדרך הגדולות של הבועה (הטבלאות מה-RINGER)
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_asset/file/19721092/usa_today_13978279.jpg)
1.מייקל פורטר ג'וניור:
כולם יודעים שמייקל פורטר ג'וניור הוא 'האיש שלי)
Michael Porter Jr. and LeBron on IG pic.twitter.com/DmW5I7qPzP
— Harrison Wind (@HarrisonWind) August 11, 2020
| When | Games | MPG | PPG | Rebounds | Assists | FG%/3PT%/FT% | USG% |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| Pre-Bubble | 48 | 14 | 7.5 | 4.1 | 0.7 | 49.5/42.2/76.7 | 20.4 |
| In the Bubble | 6 | 34.6 | 23.8 | 9.2 | 1.5 | 56.8/46.3/96 | 22.9 |
תראו מה קרה לדקות המשחק שלו! מ-14 דק' ל-34.6 דק'. ממוצע נקודותיו עלה מ-7.5 ל-23.8 נק'.
כתבתי זאת לפני שנה (אולי יותר משנה): זהו ה-BREAKOUT PLAYER הבא של ה-NBA. לא נחזור על סיפור בעיות הגב שהיו לו. בתיכון הוא היה 'הדבר הבא' הברור, ורק פציעת הגב גרמה לדחייה במרוצו להיות קווין דוראנט הבא. הם באותו גובה (2.10 מ'), ולדעתי הצנועה למייקל פורטר ישנם את כל הכלים שיש לדוראנט, לפחות.
הווה אומר שאני מצפה מבן ה-22 הזה להיות קווין דוראנט הבא, לפחות. הווה אומר – עם סכוי להיות אפילו טוב יותר.
2. טי ג'יי וורן
כשטיג"יי וורן קלע 53 נגד פילדלפיה זאת היתה הפתעה מהווינג הוותיק הזה., אבל לא הפתעה שהקפיצה אנשים ממושבם. 40 נק' לא היו דבר חדש עבורו. כשתוסיף לכך 53 נק' ב-20 מ-29, כולל 9 מ-12 מהטריי, זה כבר דורש מבט שני ושלישי.
לי נראה שעם ה-53, והצורה שה-53 נקברו, טיג'יי עלה כיתה. מעתה הוא נחשב לאחד מהקלעים הטובים והמסוכנים ב-NBA כשעתה הוא שיפר גם את הדיוק לטריי – קרוב מאד ל-40%!
הנה טבלת השיפור:
| When | Games | MPG | PPG | Rebounds | Assists | FG%/3PT%/FT% | USG% |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| Pre-Bubble | 61 | 32.5 | 18.7 | 4 | 1.4 | 52.9/37.5/81.2 | 22.4 |
| In the Bubble | 6 | 36.4 | 31 | 6.3 | 2 | 57.8/52.4/88.9 | 27.9 |
גארי טרנט, בלייזרס
הולכים ישר לטבלה:
| When | Games | MPG | PPG | Rebounds | Assists | FG%/3PT%/FT% | USG% |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| Pre-Bubble | 53 | 20 | 7.7 | 1.7 | 0.9 | 42.6/38.8/83.3 | 15.1 |
| In the Bubble | 7 | 33.7 | 17 | 1.6 | 1.4 | 52.6/52.6/77.8 | 14.6 |
כמובן שכל ההילולים, שבחים, וברכות מופנים לגארד הגדול דמיאן לילארד.
אבל תאמינו לי שקומפלימנט אחד או שניים חייבים ללכת ישר לגארי טרנט, במיוחד כשבשבעת המשחקים הראשונים מקולום לא היה עצמו. אתם לא חייבים להאמין לי כשאני מודיע לכם שבשבעת המשחקים הראשונים השחקן השני ללילארד בכל הבועה עם לפחות שלושים שלשות – או, בשפה ציורית יותר, לפחות 30 מה-3. ואתם יודעים מה? בפחות דקות מלילארד, ובקצב מהיר יותר: שלשה כל 7.9 דק' לעומת שלשה כל 8.1 דקות ללילארד.
ובא לכם אולי לדבר על פרסנטג'ז – אתם יודעים, PERCENTAGES? אז שוב, לא חובה להאמין לי כשאני כותב שב-7 המשחקים הראשונים הוא קבר אותם ב-52.6%, כשרוב זריקותיו הן HOTLY CONTESTED או מדריבל מהיר.
טריי ברוק, דאלאס
טריי ברוק עלה לפתע לגדולה ככוכב שלישי בדאלאס אחרי שווילי קאולי-סטיין העדיף לוותר על התענוג.
אני מאמין שמה שקרה ביום ששי נגד יוסטון כשהוא עלה מהספסל היה שבירת סכר עבורו. אחרי שהתחיל את העונה בפילדלפיה, המנכ"ל אלטון בראנד והמאמן בראון החליטו שהוא 'לא מתאים לפילוסופיה של הקבוצה' (פילוסופיה מיי אס), ושיחררו אותו. הוא הפך לשחקן חופשי, וממש לפני ה-RESTART דאלאס החתימה אותו.
לי הספיקו 30 דקות נגד יוסטון בהן השפיך 31 נק' ב-11 מ-16, (כולל RIDICULOUS של 8 מ-10 מדאונטאון. לי זה הספיק. ראיתי אותו, ואני שם את כבודי עליו. לי ישנן עיניים מיוחדות לכדורסל ("יהללך זר" אבל מה שנכון – נכון), ואני אומר לכם שלדאלאס יש כוכב שלישי לצד לוקה ופרוז'ינגיס.
דריק ווייט, סן אנטוניו
| When | Games | MPG | PPG | Rebounds | Assists | FG%/3PT%/FT% | USG% |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| Pre-Bubble | 61 | 24.1 | 10.4 | 3.2 | 3.4 | 45.9/35.6/85.7 | 17.5 |
| In the Bubble | 7 | 29.8 | 18.9 | 4.3 | 5 | 45.5/39.3/83.3 | 23.5 |
איך להגדיר את דריק ווייט? הוא PESKY שאין הרבה כמוהו בליגה. קרצייה. מטריד. מכשיל. מתקל. מסבך. אתה לא יכול להיפטר ממנו. גם בהגנה וגם בהתקפה. אתם מאמינים 11 CHARGES בשבעת המשחקים הראשונים? פופ לא מחייך הרבה, האמינו לי. אבל אפילו הוא לא יכול היה לכבוש את חיוכו כשדריק דרס שחקנים כאילו היה משאית של 16 גלגלים בירידה מהר גבוה שאיבדה את המעצורים.
תראו אותו כאן נגד ברנדון אינגראם ותבינו במה מדובר:
הוא משליך את העור מאחורי הקשת כאילו שאין מחר. לפני ההפוגה הוא השליך אחת כל 8.1 דקות. כאן, בבועה, הוא השליך 56 ב-210 דקות. עשו חשבון מה קצב זריקותיו. והוא לא סתם זורק: הוא קולע ב-39.3%.
ה-19.8 נק' עם 5.0 אס' ו-4.3 ריב' הם התקדמות עצומה לשחקן הזה שעושה הכל בפחות מ-30 דק' למשחק! הוא הפתעת הספארס בבועה. על מוריי, לוני וולקר, והצעירים האחרים ידענו. דריק ווייט חייב להיות מוזכר עתה באותה נשימה.
אחרים שהפתיעו אותי לטובה?
קמרון פיין מהסאנס, קייל קוזמה מהלייקרס (שבכמה משחקים נראה השחקן החד ביותר בלייקרס), קלדון ג'ונסון מהספארס, גרייסון אלן מממפיס (כן! גרייסון אלן הפתיע אותי מאד לטובה!), דריוס בזלי מהת'אנדר, ג'בון קרטר מהסאנס, וג'רמיה מרטין מברוקלין.
6. הפתעת הבועה מס' 1? הפיניקס סאנס!
אבל הפתעת הבועה הגדולה ביותר הוא לא שחקן, אלא קבוצה. הקבוצה היא כמובן פיניקס סאנס שסיימה 0-8 במשחקיה. הבלתי מנוצחת היחידה. מה שהיא עשתה בבועה הוא לא פחות מ-MAGIC. היא זכאית לפוסט מיוחד, אבל הפוסט עליה לא יבוא ממני. הוא חייב להיות מאחד מהשפוטים עליה.
7. מאמן הבועה? מונטי ויליאמס, סאנס
משך כל העונה פיניקס הפסידה משחקים שהיתה יכולה לנצח.
כמה מהם היו אשמתו הישירה של מונטי ויליאמס. הסאנס זרקו WINNABLE GAMES, ומונטי האשים בהרבה מקרים את שחקניו בהחלטות לא נכונות וזריקת לבנים בסיום משחקים.
היי, ה-BUCK נעצר אצל המאמן. כשקבוצה מפסידה עוד ועוד משחקים צמודים, המאמן חייב לקחת את האחריות.
הבועה כאילו השכיחה את מה שקרה העונה כשהסאנס משחקת כדורסל חלק כמו עגבניה בחצר שלי בקרית טבעון לפני 70 שנה.
הקבוצה שהגיעה לבועה בפגור של 6 משחקים לגריזליס עשתה את כל הדרך חזרה. בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ידוע לי אם היא בפנים או לא – הכל תלוי במשחק של פורטלנד. אבל אפילו אם היא לא תהיה בפלייאוף – היא ההפתעה הגדולה ביותר של הבועה, וכמו שמונטי ויליאמס נאשם בכמה מהפסדיה משך העונה, הוא עתה צריך לקבל את הקרדיט על ההופעה המצויינת שלה בבועה.
מונטי החליט שהקבוצה תשתפר אם הוא ישחק סמול. אז הוא שיחק עם קלי אוברה או קם ג'ונסון ב-4. לפעמים הוא שיחק עם שניהם וסאריץ' עלה מהספסל כשג'ונסון ב-5.
הסאנס מצאו גם פוינט גארד נוסף, קמרון פיין, וזה איפשר לג'בון קרטר לשחק OFF THE BALL, וככה היו לסאנס שצ[מונה שחקנים אפילו ללא אוברה וארון ביינס.
זה בקיצור. מגיע לה פוסט מפורט יותר!
התוצאה? אני לא מאמין שאני כותב זאת: הסאנס היתה הקבוצה הטובה ביותר בבועה. לא רק ברקורד המושלם שלהם אלא גם ב-NET RATING של 11.8+ שהיה הגבוה מכל 22 הקבוצות.
לא יאומן כי יסופר!
8. ברגע האחרון:
פורטלנד ניצחה את הנטס, למרות שהנטס היתה טובה יותר ברוב המשחק. אז הסאנס – למרות שהיתה הטובה ביותר בבועה עם רקורד יחיד של 0-8 – לא תהיה בפלייאוף.
לא צודק?
בוודאי שצודק. היתה לה 2/3 עונה לשחק טוב יותר בסופי משחקים, ואז היתה יכולה להבטיח את מקומה בפלייאוף.
היתרון של הבועה שהכל מתקיים במתחם אחד. אין טיסות ועייפות של מעבר ממקום למקום. סיימת משחק, קיבלת טיפול רפואי וישר לאכול ולישון וקום כמו חדש למחרת לטיפול/אימון או זמן רגוע במתחם בלי לשוטט יותר מדי.
עצם העובדה שזה ככה בלי כל הנסיעות זה יתרון גדול ל"טריות" השחקנים, והדבר מביא לאיכות גבוהה יותר של המשחקים.
.
זה והיעדר הביתיות עושים את הפלייאוף סופר מעניין כי כולם יכולים להפתיע את כולם. בגדול התנאים שווים.
רק מילה לבוס הראשי של האתר אחרי הטור, סחתיין תמשיך. ולגבי קלינט קפלה הוא לא ברוקטס כבר כמה חודשים טובים
כמובן. ככה זה כשכותבים במהירות, וכשבעוד 3 ימים אתה בן 83…
אחלה מעןרב משובח לפתוח את הסופש.
שכחת לציין גם את השעות הנוחות לקהילה הבינלאומית….
🙂
הסאנס לא עשו פלייאוף כי היה להם המון פציעות העונה והרחקה של אייטון אחרת הם היו היום בפלייאוף
מסכים בהחלט. אייטון הורחק מ 24 המשחקים הראשונים של העונה.
שאותם הם דווקא ניצחו יפה.
הבעיה זה לא אייטון.
הוא לא שחקן משנה משחק.
הייתה להם נפילה רצינית ביכולת באמצע-סוף העונה, דווקא יותר קשור לחיסרון של ביינס ולרוטציות (הגבון נמחק לחלוטין אז למשל).
כן החיסרון של ביינס הורגש קשות בבועה.
הבועה לא מייצגת.
את הצד שלכם עשיתם אבל בצד השני יותר מדי פעמים התמודדתם עם קבוצות חסרות או שאין להן שום סיבה לנסות לנצח.
אני כותב 700 מילה על הדבר הנפלא שקרה בבועה שכולם באו לנצח ולא משנה מה, ואתה מופיע עם התגובה הזאת. ראית את הנטס נגד פורטלנד אמש? מה היה לנטס לנצח? ועדיין הם נלחמו כדובים שכולים כאילו משחק לחיים ולמוות.
שימון: אחרת…אולי…אבל…
בולשיט. הם לא בפלייאוף, מובן לך? הם משחקיםמ עכשיו גולף. לכל קבוצה היו את הבעיות שלהץ
לגיא ועידו אוהדי הסאנס השרופים
יש לכם וואחד קבוצה שמשחקת נהדר קבוצתית.
הכי נהניתי לראות הנעת כדור מהירה, שהגיע לדעתי עם ריקי רוביו, שמוצאת את האיש החופשי ל 2 או 3 קלים. וכשצריך אז יש בוקר שיעשה קסמים.
אם ימשיכו לשחק כך בשנה הבאה הם בטוח יהיו בפליאוף ויעשו צרות לקבוצות הגדולות.
בדבר אחד אני מסכים עם שב"ר, יותר נכון ב"ר, אייטון צריך לשנות גישה בשביל שהקבוצה שלכם תעלה עוד שלב בהתפתחותה….
זה יהיה קשה במערב
בשנה הבאה מינסוטה וגולדן סטייט יראו בהרבה יותר טוב.
המערב בשנה הבאה הולך להיות פסיכי עם 14 קבוצות תחרותית והספרס 😉
מיני ישארו אותו פח.
למה שמיני ישתפרו?
מיני מועמדת מס 1 יחד עם הקינגס למקום 15.
אני מעריך ש KAT יתפוצץ בעונות הקרובות ודיאנג׳לו ראסל לא יעצור
כשאני עובר על קבוצות המערב לכל קבוצה כמעט יש צמד ברמה גבוהה מאוד/פוטנציאל לעתיד
נראה לי קאט יתפוצץ מתסכול וידרוש טרייד…
דווקא הפליקנס, עם התוספת של ציון יכולים לעשות דברים יפים
המזרח יהיה חזק בדיוק כמו המערב
המשחק של רוביו זה כיף גדול.
זה אדיר, חד וחלק.
לא קלע מוצלח במיוחד אבל האיש הזה היה מכניס את פופ לפליאוף.
הנעת והנאת כדור.
נראה שהליגה עשתה את המקסימום להכניס כמה שיותר קבוצות
וושינגטון הייתה מיותרת
במקרה של הסאנס זה פשוט עוול משווע
הם סיימו את הבועה במאזן 8-0. לא יכלו לעשות כלום טוב יותר ועדין מצאו את עצמם בחוץ כאשר ממפיס במאזן 6-2 בבועה.
הליגה הייתה חייבת לתעדף מאזנים בבועה בשובר שיוון בעיקר במקרה קיצוני כמו של פיניקס וממפיס.
אגב, העונה נקבעה היסטוריה כשלראשונה מאז 97 קבוצה עם מאזן שלילי עושה את הפלייאוף במערב. (ב 97 היו 2 קבוצות עם מאזן שלילי)
והרצף של הספרס נעצר. שווה שיא יחד עם הבלייזרס של 22 הופעות רצופות.
השותפים לשיא הם פילדלפיה. האנטישמים האלה הצליחו לנצח אותנו ולהפסיד לכל שאר המתמודדות על הפלייאוף… באמריקה, כמו באמריקה – נתבע אותם אזרחית על הנזק ועוגמת הנפש…
🙂
לא מסכים הכל נמדד מה עשו כל העונה וממפיס הגיעו בצדק . זה נכון שהם לא היו בכושר של לפני 5 חודשים והיה גם פציעה מכרעת ותכלס הם גם חלשים. אבל פיניקס נענשה על ההרחקה של אייטון הרי עוד 2 נצחונות יותר הם היו בפלייאוף וממקום 8.
אחלה מעורב מנחם, תודה רבה.
.
מסכים לגמרי שהבועה הייתה מוצלחת מהצפוי, גם בגלל ששחקנים צעירים קיבלו הרבה דקות ועשו דברים יפים. "מתברר" שיש הרבה עומק בליגה, ושווה לחשוב איך גורמים לקבוצות לשלב יותר שחקנים, יותר מוקדם ולמשך יותר דקות.
יש עומק בליגה. כל שחקן ביום נתון יכול להתפוצץ או להיות בתקופה אדירה (ע"ע וורן בבועה). העניין שמבדיל בין הכוכבים לכל אלה הוא העקביות לעשות את זה ערב אחרי ערב
אני מסכים, אבל יתכן שתמהיל הדקות והמשחקים המקובל הוא לא אופטימלי. יכול להיות שכולם ירוויחו אם יהיה קצת יותר "לואד מנ'גמנט" אצל צרכני הדקות הכבדים: פחות פציעות לכוכבים + פיתוח צעירים יכולים, בסופו של דבר, להביא לרמה גבוהה יותר ולליגה מגוונת יותר.
הבועה גרמה לתנאים כמעט שוויוניים אין את כל המסעות והנסיעות מעיר לעיר ומאזורי זמן שונים. הכל באותו מתחם ויותר קל להתאושש.
ככה שהשחקנים באים במצב אופטימלי למשחקים
מסכים לגמרי, אבל זה לא סותר.
אולי המאמנים קיבלו בבועה שעור חשוב: שחקני ספסל יכולים להחליף את הכוכבים, וכך לנהל לוד מנג'מנט במקום להושיב שחקנים במשחקים מסויימים
הבלייזרס הם לא הקבוצה שרציתי לקבל בתור לייקר. ואין לי מושג מי הולך לשמור על לילארד. ונראינו חרא בבועה. אני מתנחם בזה שהבלייזרס הם קבוצה מוגבלת אתלטית שמשחקת ברוטציה של 8 שחקנים וזה יפגע בהם בסדרה אינטנסיבית. אבל אין ספק שלילארד ומקאלום הולכים לחגוג על גרין וקיי סי פי.
ההשפלה הלילה לקינגס הרתיחה אותי. אני מבין למה לברון לא שומר ואין לו מה להוכיח אבל משחקים שחקנים שפעם אחרונה ששיחקו ברבע האחרון היה בפארק והם לא שומרים! אנטטקומפו קוק סוויש אני מדבר עליכם! אתם נורמאליים תגידו לי? זו ההזדמנות שלכם להרשים. גם הקינגס לא כל כך שמרו ותהיתי אם זה משהו שהם מסכמים לפני המשחק בהסכם כתוב? או שלכל שחקן יש סיכום עם השומר שלו. ראיתי הלילה דאבל טים מוסווה ל ״קח זרוק חופשי״ בכל אופן הסיוט נגמר. אין דברים כאלה בפלייאוף ופלייאוף המערב השנה יהיה אדיר. מקווה שהקליפרס לא תגיע לגמר המערב.
הצורה היחידה שהלייקרס יגברו על הבלייזרס היא עם ענקיה תחת הסל. לבלייזרס יש למעשה רק את יוסוף, והוא נראה איטי להחריד. קולינס לא גבוה מספיק ואין לו מספיק מסה נגד AD, האווארד, ומגי
המסקנות שלי מהמשחקים הלילה:
.
א. שאפו ענק לצוות האימון של הסאנס על שהצליחו להדביק את כל השחקנים בתמהיל של מוטיבציה ודבקות בשיטה (שהוכיחה עצמה).
.
ב. שאפו ענק לשחקנים של הסאנס. רוביו, עם המנהיגות. בוקר עם המהפך בגישה (בדגש על ההגנה)(לא, הוא רחוק מלהיות מגן טוב או אפילו בינוני. אבל הוא מנסה, וזה מדבק). אייטון עם הצמיחה האדירה בהגנה. ברידג'ס וג'ונסון עם ההפיכה לצמד פורוורדים לגיטימי בליגה.
.
ג. שאפו ענק לנטס על שנתנו משחק אדיר, גם כאשר זה לא השפיע כהוא זה על עתידם.
.
מה אפשר לומר על המשחק של הסאנס הלילה? לא הרבה.
אולי לתהות טיפה על "מה לעזאזל קרה לקליעה של בוקר מה-3?".
אולי לבקש יפה מאייטון –
שנה חדשה, צמיחה נוספת. יותר אגרסיביות בהתקפה.
וכמובן לבקש מצוות האימון –
א. תמשיכו כך.
ב. נשמח לראות את אייטון קצת יותר בעניינים. תודה.
.
מה אפשר לומר על הבלוג החי?
את חציו הראשון ביליתי בגילופין…
בבוקר התעוררתי ישירות לרבע אחרון מותח, אז למדתי על השאפו שמגיע לנטס,
וקיבלתי חיזוק למה שידעתי כבר מזמן –
אין לשמעון מושג קלוש בכל מה שקשור לכללים השיפוט ב-NBA. קלולס לחלוטין.
.
השורה התחתונה –
איך נוהגים, אנו האוהדים של קבוצות נחשלות לכתוב במרירות?
"תמיד יש את השנה הבאה…"
.
תודה, מנחם.
https://twitter.com/BleacherReport/status/1294116089958289409?ref_src=twsrc%5Etfw%7Ctwcamp%5Etweetembed%7Ctwterm%5E1294116089958289409%7Ctwgr%5E&ref_url=https%3A%2F%2Fbleacherreport.com%2Fnba
גדול
10!
טוב שהיית בגילופין והיו "עבירות"…יש הסבר
גיא, רק תשלים את הלילה – מה זה צ'יצ'רון?
בארה"ב הבייקון הוא השולט (כמו בעוד לא מעט מדינות קרות),
באמריקה הלטינית זה הצ'יצ'רון.
אותו נתח בשר/שומן הנלקח מהבטן (עם העור עליו) עובר בישול/צלייה/עישון ארוכים שמרככים את הבשר, ואז מעבר לחום גבוה במיוחד על הצד של העור
(יש מי שצולים את הנתח בשלמותו בתנור בחום המקסימלי. יש מי ששמים אותו על מחבת ברזל. במקסיקו זו נחשבת לאמנות, שם מתוך כלי מתכת יוצקים על העור בזהירות שמן רותח. אני מניח את הנתח על פלצ'ה לוהטת)
אם הבשר עבר את התהליך הנכון לפני הבישול (המלחה מהצד של העור, ואז ניקובו. תיבול של צד הבשר),
בסיומו של תהליך "קליית" הצ'יצ'רון מצד העור מתקבל מדן בו הצד "הבשרי" רך ומלא טעם, ממש נמס בפה, והצד של העור נהיה קריספי כמו ביסקוויט מושלם.
תדמיין את העוף הצלוי הכי טעים שאכלת, עם העור הפריך ביותר –
עכשיו תכפיל פי כמה וכמה,
ותקבל צ'יצ'רון.
.
הבונוס הגדול ביותר של הצ'יצ'רון?
זה המאכל המושלם לצורך ליווי שתייה מופרזת של אלכוהול…
.
(איזה כיף לכתוב על משהו שהוא לא האכזבה של הלילה)
נשמע מצוין, לא שמעתי על זה מימי.
תבקש מהאישה אישור להשתלמות קולינרית בצפון.
ברוך שובך
תודה שי
תודה מנחם,
אחרי הנצחונות של הסאנס וממפיס ויתרתי על פורטלנד – פחדתי מהתקף לב. נראה שצדקתי. כל הכבוד לחבר׳ה בבלוג החי ובעיקר לעידו. איך מנחם כתב – זריקה על הבאזר, בחוץ נשארים, בפנים – הולכים הבייתה. רק מלקרוא את זה יש לי התקף לב.
.
לבי עם אוהדי הסאנס. לצערי, צודק MBK בשנה הבאה המערב יהיה צפוף וגדוש בכישרון. הם חייבים חיזוק.
.
הבועה הצלחה גדולה ולדעתי זה היה צפוי. תראו מה קורה בכדורגל – דרמות אדירות. יכול להיות שלא צריך קהל??!! ברור שצריך, בכדורסל זה חסר, באנגליה זה חסר.
.
אני עם המשפחה במלון גדול באילת. מצד אחד, כולם מתקהלים, בבריכה אי אפשר להכניס סיכה. מצד שני, ברחוב, אלפים – כולם עם מסיכות! בחנויות עם מסיכות על כל הפנים. הישראלים מפתיעים, מכבדים ושומרים, מפעילים היגיון. יפה לראות.
ואיך בבועה אחרי חודש יש אפס נדבקים ב-״קורונה״?
חחח…
(כי אין דבר כזה)
בכרמלו ננוחם
🙂
זה היה צדק פואטאי עם כרמלו היה מעוף רותנו
חחח לא מדוייק. הוא לא היה בשנה שעברה. מה שכן החטאה גדולה שלו, אבל נתן שלשה קצת קודם. היה לו ערב חלש.
דה שוט שאתה אומר שאין דבר כזה קורונה אתה ישר מקולטג בתור מכחיש קורונה וכל מילה נוספת שלך אוטומאטית הופכת לטעות מסוכנת דמגוגית, אתה צריך להיזהר במילים שלך.
.
מה שכן הבועה הצלחה אדירה, אפס נדבקים כמו שצפינו מראש.
הכל בסדר, אין לי בעייה עם זה, אנשים כבר נרגעו, באילת קשה ללכת ברחוב. צפוף צפוף, וכולם עם מסיכות. באלופות אין כללי בידוד ובאבל – וגם אפס נדבקים. אל תחמיץ הערב באיירן בארסה. אשששששש
תתיצצב ב10 לבלוג החי
אתה מתכוון בדיומא?
קיבלנו רבע גמר שהוא כמו גמר.
גמר חתימה טובה.
שקוף
אני אולי אהיה בדיומא
אתה תמיד מוזמן לראות אתנו (אם יהיה מישהו חוץ ממני) כדורגל.
רק תזכור שבאיירן מינכן הוקמה על ידי יהודים ונחשבת הקבוצה היהודית בגרמניה. הדבר ניכר באיצטדיון אליאנץ ארנה שבו מוזכר העבר היהודי בגאווה רבה.
קבוצה שהגזענות ממנה והלאה עם הרבה שחקנים מצוינים שמקור אבותיהם ביבשת השחורה.
מצד שני מסי הגאון של קטלוניה.
דה שוט שאפו על הפליק-פלאק, בתחילת הריסטארט טענת ש"אין נדבקים" כי סילבר מסתיר את האמת ושמטייחים אנשים שעוזבים את הבועה מ"סיבות אישיות" ועכשיו אתה אומר שאין נדבקים כי אין קורונה. תחליט
מהתחלה אמרתי שאין קורונה 😀
אבל אמרתי שלא ימצאו בבועה אפילו פייק-קורונה. בינתיים אני מוביל. אולי סילבר יתפוס איזה קובינגטון או נואל כזה וייפול עליו כדי להראות שמצאו אחד 😀
בוקר טוב
מנחם , פוסט נהדר , מסכים לכל מילה.
בעונה הבאה אמורים לככב בליגה שני תואמי דוראנט פלוס המקור שלא ברור איך יחזר מהפציעה . מה דעת הגולשים, למי מהם תהיה את העונה הכי טובה?
הפתעת הבועה – פניקס. כול מילה שאוסיף על מה שנכתב מעלה רק תגרע מגודל ההישג.
אכזבת הבועה – דאלאס. עם מה שיש להם הם הם מסוגלים ליותר למרות שהם בפלייאןף.
מסכים, לדאלאס אין הגנה בכלל
פורזי מגן מצויין היו שטענו פה 😂😂😂😂 בדכ זה אותם אלו שאמרו שלונזו מגן מצויין 😂😂😂😂
צריכים משקפיים וללמוד כדורסל
הנטס כבר כמה שנים הקבוצה הכי ספורטיבית בליגה. תמיד נלחמים ומשחקים, בלי שום חשבונות. מת עליהם. חבל שקיירי יחרב אותם….
אני ממש, אבל ממש מקווה שזה לא יקרה. הנטס משחקים עם נשמה של ניו יורקים
גיא תן לנו את המהלך ל3 של דמיאן במצב 126 123 השלשה שלמעשה הדיחה אתכם…ותן פרשנות לחוקי הליגה 😂😂😂 ונראה אם ישרקו את ללברון שישמור על ליליארד 😂😂
השריקה שהדיחה אותנו…
כן שריקה גרועה שלוש דקות לסוף המשחק זה מה שהכריע. נכון….
כן אדון גילרי שריקה ששינתה מומנטום ונתנה חמצן לקבוצה שהייתה בקרשים והפסדתם ב1 אז כן הייתי אומר שזו השריקה שהשאירה אתכם בחוץ אבל העיקר שאתם מרוצים ואין שיפוט מוטה. הכל טוב בטוח שזה בהתאם לחוקים…
אתה חסר מושג מתמיד..איזה מומנטום בדיוק היא שינתה?
יאללה לך תשים הרבה סמיילים צוחקים בטוח זה יחזק את הטיעונים המצחיקים שלך.
אתה יותר מביך מהשיפוט של הליגה לך צפה שוב במדחק ותחסור אליי עם תשובה
תענה עניינית – איזה מומנטום היה לברוקלין לפני הזריקה הזו?
ואתה עוד מעז לדבר על מביך….
המון פרצופי סמיילי לא הופכים את הפרשנות שלך (פרשנות? חוסר ההבנה המוחלט בכללים) לנכונה.
.
(מה אתה אומר, הם בוכים בגלל שהם מרגישים מנוצלים מעודף שימוש? או בגלל שקשה להם להיות חלק מתגובות כל כך קלולסיות?…)
.
גיא בוקר טוב
כתבתי כבר בלילה את דעתי על השריקה הזו , היא עקבית לחלוטין עם השיפוט ב-5 השנים האחרונות . מה שכן , הייתי שמח אם תוכל להסביר למה שורקים את זה ככה , אני בהחלט זוכר זמנים שזה היה no call . אשמח גם אם תוכל להשוות את זה לפיבא . אם עמית עדיין משתתף באתר , יהיה מעולה אם הוא יכתב מדי פעם על השריקות הגבוליות וההבדלים מפיבא .
בוקר טוב (פחות או יותר…)
.
זו שריקה גבולית שממש לא שימחה אותי,
שריקה שלא פעם השופטים נמנעים ממנה.
.
ההנמקה לצד ה-"כן עבירה" (והסיבה שאני חושב שאם היה ריוויו לא היו מבטלים אותה) היא הכלל –
Incidental contact with the hand against an offensive player shall be ignored if it does not affect the player’s speed, quickness, balance and/or rhythm
במקרה של לילארד, כאמור, זה היה גבולי.
הוא חלף על פני השומר שלו, עצר, ועלה לג'אמפ שוט. היה מגע (חד משמעית) בזמן העלייה לזריקה. האם זה השפיע על ה-"balance and/or rhythm ? שאלה טובה, פתוחה לפרשנות.
לטעמי, כאמור, לא.
אבל אני הכי רחוק מלהיות אובייקטיבי שיש.
.
אבל –
.
בין דיון על איך צריך לשרוק/לא לשרוק בסיטואציה כזו,
לבין טיעוני שמעון,
יש פער אדיר.
.
ראיתי בזמן אמת את הרבע האחרון,
ובדיעבד את שאר המשחק.
הנטס לא קופחו הלילה. לא היה שיפוט שתעדף את פורטלנד.
.
תאמין לי, זה היה יכול להיות קל למצוא אשם בכך שהסאנס לא בפלייאוף,
אבל מה לעשות,
אם לרגע מוותרים על הנרטיב, מגיעים לאמת כמו שהיא –
במשך רוב העונה הסאנס לא היו מספיק טובים. רק בזכות הקורונה בכלל חזרנו לרלוונטיות כלשהי.
.
ואחרי כל זה –
שאפו גדול לנטס.
הרוויחו ביושר לא מעט סימפתיה (לפחות ממני).
אני מכיר כללי כדורסל ולא כללי מטכל וגם בכללי מטכל זה לא עבירה. השריקה הזאת לא גבולית היא שריקת אוויר מוחלטת ואין שום עקביות רודי גובר קפץ על פול גורג בגיים 6 ולא היה שום שריקה והליגה אף הודיעה שלא היה עבירה 😂😂😂😂😂😂😂 ושם המגע היה הרבה יותר מפה זה בטוח…השריקה הזאת עקבית שמדובר בהארדן דמיאן ולוקה זה אתה צודק
אגב שלחתי את זה לקרוב משפחה שהוא שופט וצחק
שמעון אל תתעצבן . לא אמרתי שאתה לא מבין ולא אמרתי שאתה לא מכיר כללים. מה שאמרתי שהם שורקים ככה כבר כמה שנים , ודיים יודע את זה וכופה את השריקה, וכנל הארדן ולוקה ולמה אתה פוטר את סטף?
פעם לא היו שורקים את זה ככה, ואני לא מבין מספיק כדי לדעת איזו פרשנות נכונה.לכן ביקשתי מגיא שיסביר.
הנקודה היא שכולם, גם המתקיפים וגם המגנים יודעים את הפרשנות וצריכים להתאים את עצמם לזה.מה שאני רואה, שההתקפות עשו את ההתאמה וההגנות לא עשו את ההתאמה.רוב אנשי הכדורסל טוענים שמה שחשוב בשיפוט זו העקביות.
לא מתעצבן מכלום חוץ מהשריקות האלה 😎
אני חושב בהגיון אין פה שום הפרעה לזריקה ולו הקטנה ביותר לכן זה לא עבירה
ממתי ההיגיון קובע משהו?
הפלייאוף יהיה אדיר בעיקר החל מסיבוב 2.
המאמן של פורטלנד יצא בנס, כמה ריבאונד התקפה, שחקן עם חמש עבירות שלא שומר ומקבל על הראש כל התקפה כמעט- גם הסל הקריטי כמעט במשחק עם העיברה שצמצם לאחד היה עליו והוא בשלו לא משנה כלום ומחכה לניסים של לילארד. בסדר רוטציה קצרה אבל עדיין תקוע ומקובע כל כך בלי לנצל יתרונות ברורים של הקבוצה שלו. היה רגע מביך מבחינת השיפוט בו בבירור לילארד התחיל את העבירה ואח"כ נפל, שרקו עבירה לטובת לילארד ומאמן ברוקלין בצדק ערער, אלא מה השופטים נשארו עם ההחלטה הראשונה האומללה. השריקה לשלוש זריקות גבולית, אבל ברור שרק מעטים השחקנים שיזכו לכזו שריקה וחבל.
מישהו באמת ציפה שכרמלו יקלע את הסל המנצח חופשי לגמרי בסיום ??
רוני בוקר טוב
אני חושב שפורטלנד לא ציפו שהנטס יילחמו ככה , ופשוט לא התכוננו טוב למשחק.אני מודה שנתתי סיכוי סביר לזריקה של מלו,לפעמים זה נכנס ולפעמים לא.
צודק פורטלנד באו מוכנים מנטלית לטיול סטייל באקס ומאבס..
הם אולי לא באו מוכנים אבל זה היה ברור מהמשחקים של הנטס בבועה שהם יילחמו עד הסוף. פורטלנד הפתיעה לרעה כי מבחינת כישרון וצורך בניצחון הם עולים על הנטס של הבועה בהרבה
היה כאן פספוס אדיר!
הרי כל בר דעת מבין שהקונפרסים מאוד לא שוויוניים. קבוצה מקום 10 במערב עושה בקלות פלייאוף במזרח למה לא לתת ל 16 הקבוצות עם המאזן הכי טוב לעשות פלייאוף? ויותר מזה למה להמשיך את החלוקה של מזרח מערב ולא לדרג 1-16 לפי מאזנים ומשם לסדרות לפי מאזן.
ממילא אין יתרון ביתיות וכולם נמצאים במקום אחד.
לא רק שזה היה מוסיף עניין כי הסיבוב הראשון זה כדור הרדמה, אלא היה יוצר מלחמות פלייאוף שאין סיכוי שהיינו רואים אחרת וגם המשחקים בבאבל היו יותר משמעותיים כיוון שקבוצות כן מעדיפות לשחק נגד קבוצות מסויימות או רוצות להימנע מאחרות.
בצורה הזו אני מאמין שהיה על מה לשחק על השניה האחרונה.
1+
2+
נכון ראפס סאנס ובאקס ספרס יכל להיות הרבה יותר מעניין
באמת לא ברור למה זה לא מה שקרה
אני מקווה שמה שבוקר עשה השנה בכלל ובבועה בפרט סותם את הגולל על הטיעון האווילי "קלוריות ריקות" כששחקן קולע הרבה וביעילות ולא מנצח כנראה שיש עוד כמה גורמים מעבר (שאר הקבוצה למשל, הגנה, תפקוד לא נכון..) כן אני יודע שאני פאן בוי של יאנג ועדיין, זה תופס גם לשאר (קאט, יוקיץ' ודיוויס בשנים שעברו)
חגי מה עם קיירי קלוריות ריקות אירווינג, כששחקן קולע הרבה ביעילות אבל שזה פוגע בשתף המשחק זה פוגע בקבוצה, זה הסיבה למה ברוקלין נראית הרבה יותר טוב ללא קיירי מאשר איתו, בוקר שנה שעברה היה הולך הרבה יותר למהלכי בידוד, קולע יותר בגארבג טיים האופנסיב רייטינג של הקבוצה היה במיקום ה28 בליגה העונה הוא 11.
.
טאונס זה סוג של קלוריות ריקות בנתיים קולע ביעילות פסיכית אבל ההתקפה רק במקום ה24 בליגה מה זה אומר?
מה זה אומר? שהקבוצה לא משהו…
.
הניסיון להדביק נתון קבוצתי בשביל להוכיח משהו על רמה אישית,
הוא ניסיון משעשע למדי…
.
ואם זה טאונס שמעלה אותם מהמקום ה-30 למקום ה-24?
.
בקיצור,
זה טיעון מגוחך בדיוק כמו הטיעון המוזר שניסה לשנמך את ברידג'ס.
לא מכיר את הטיעון המוזר על ברידגס, אבל יש משהו מאוד נכון בדבריו של ברוך כשהוא קושר בין קלוריות ריקות להצלחה קבוצתית ירודה. זה לא טאונס שמעלה אותם מ-30 ל-24, וזה גם לא טאונס שמוריד אותם מ-1 ל-24, זה טאונס שהוא השחקן המוביל בקבוצה, כלומר, צורך הכי הרבה קלוריות, אפשר לומר ביעילות, אבל הקבוצה כקבוצה מגיע ל-24 בהובלתו, משמע, הקלוריות של טאונס ריקות במובן שהן לא תורמות להצלחה קבוצתית.
תראה איזה קטע. לברון ששנה שעברה היה קלוריות ריקות ולא הוביל קבוצה לשום דבר, חזר משום מקום לחיים ומוביל את הלייקרס למקום הראשון ואולי לאליפות. גם קמבה ווקר פתאום משום מקום עשה שינוי מהותי כשהוא קרוב לגיל 30 והשנה הוא מוביל את בוסטון לנצחונות אחרי ששנים הוא הוביל את שרלוט לבינוניות.
.
תגיד הטיעונים הללו לא מופרכים? ומה ההבדל בין הטיעון על טאונס לטיעונים הללו?
זה בדיוק ההבדל ולכן הטיעון תופס על טאונס. טאונס לא הוביל את קבוצתו אף פעם לשום דבר.
יותר מזה, הדיטאה של לברון שנה שעברה היתה על הפנים, מבוססת יותר מידי חלבונים מהחי, וקמבה בכלל, הדיאטן שלו בשארלוט שם אותו על אורז לבן וסוכרים מעובדים זרחניים, רק שעבר לצוות התזונאים של בוסטון פתאום הוא השכיל לאכול פחמימות מלאות יותר וחלבונים עם פרופיל מלא של חומצות אמינו שהיו חסרים לו עד השנה.
.
חוץ מזה שברוך רשם את זה למה יש לכם סיבה להתנגד לטענה שקלוריות ריקות הן ביטוי שמדמה שחקן שהסטטיסטיקה האישית שלו בעונה מסויימת היתה מצויינת אבל היא לא תורגמה גם להצלחה קבוצתית?
בדיוק ההבדל שטאונס יוביל את הקבוצה למשהו יהיה אפשר להגיד משהו.
גיא צודק בחלק קטן שהוא אומר לזה שאי אפר להשלים את ההצלחה של קבוצה בלעדית על יכולת של שחקן, אבל כאשר הוא קולע ביעילות ואופנסיב רייטינג לא משתנה לטובה או יוצר גרוע לרעה בלעדיו כמו שקורה עם קיירי ארווינג העונה , זה המשמעות של קלוריות ריקות . אטלנטה בלי יאנג יש להם התקפה של 90 נקודות איתו הרייטינג ההתקפי קופץ ל107 , ההבדל של מינסוטה לאם טאונס משחק או בלעדיו לא משמעותי התקפי וזה אומר הרבה
אתה כותב בצחוק לגבי הדיאטות נכון?
.
הטיעון הזה הוא הטיית ייחוס או אפילו אם להיות בוטה יותר עיוות. זה לנסות להפוך קשר מאוד עקיף לקשר ישיר. הסאבטקסט של הטיעון הוא שיש פה פיקציה. צבירת הנקודות היא לא באמת יעילה. המדד הוא מתעתע. עובדה שאין נצחונות. זה לפשט ולרדד משהו מאוד מורכב
חגי תקרא את החלק השני בבקשה שאלת לגבי ההשוואה בין יאנג לא אוהב , יאנג לוקח קבוצה של נגרים (האופנסיב רייטינג הגרוע בליגה בלעדיו) והופך אותה לקבוצת התקפה לגיטימית שהוא על המגרש , טאונס לא עושה את זה ההשפעה שלו על יכולת יצירת המצבים של חבריו אפסית, הוא לא משנה את האופנסיב רייטינג של הקבוצה בפער כשהוא על המגרש וזה קלוריות ריקות , השוות ללברון מה היה האופנסיב רייטינג של הקבוצה שלברון שיחק?
ואני בעצמי ולא יודע מה הטיעון על ברידגס אמרתי שהוא מגן בינוני + אחרי שצפיתי במשחקים שילבתי סטטיסטיקה קבוצתית
מה אתה חושב על זאק קלוריות ריקות לווין?
אכן כך חגי, הדימוי לדיאטה או לקלוריות זה לפשט ולרדד משהו מורכב. בדיוק כך.
כמו שחגי אמר, זה לא רק לפשט ולרדד משהו מורכב, זה גם לבחור אשם יחיד בלי שום הוכחה.
מסכים, לכן זה לגמרי תלוי בסביבה ולא בשחקן עצמו
טאונס עם באטלר הוביל את מיני אגב לצמרת, הוא היה יותר דומיננטי מבאטלר בהתקפה
שרת לצערי אני כמו הארדן, מחפשים לריב ולהתווכח ישר , הרי כל בר דעת יודע את המשמעות לביטוי קלוריות ריקות שחקן שהסטטיסטיקה האישית שלו בעונה מסויימת היתה מצויינת אבל היא לא תורגמה גם להצלחה קבוצתית.
אתה רחוק מלהיות הארדן, הנה עובדה, אני הייטר של הארדן, אבל אותך אני מוכן לסבול 😉 חוץ מהשטויות הסקססיטיות שלך והנסיונות שלך לשכנע את הצעירים שכסף וזיונים זה הדברים היחידים שכולם צריכים לשאוף אליהם.
ממש לא אני חושב שכסף זה חלק עיקרי מהחיים , אנשים צריכים לאושר בא , אבל לצערי יש קשר מאוד הדוק בין מצב כלכלי לאושר הזה, אני דוחק בצעירים ללמוד ולמצא את הפוטנציאל שלהם,
אני לא אומר שכל מי שעשיר מאושר, אבל דוחק בהם להצליח כלכלית ,כי זה יאפשר להם חיים קלים וטובים משמעותית
עם זה אני מסכים.
טאונס בהחלט קלוריות ריקות. הוא יכול לניות מס 3 באלופה או קונטנדרית. הוא בחיים לא יכול להוביל קבוצה
חשבתי לענות לכם משהו רציני ומחקתי. התחלתי לכתוב משהו אירוני וגם מחקתי.
.
כמו שאמר אבא של מוטי למוטי בעספור? חגי דע את המקום. ויתרתי. (אולי היוהרה תחזור אלי בהמשך ואתייחס לזה בצורה אחרת)
סעעמק לא מצליח להתאפק. אז בעצם מה ההבדל לשיטת המוסד בין קאט לקוריוז?
.
לא חסרה לי ביקורת על קיירי אבל זה שההתקפה זרמה טוב יותר בלעדיו (זה נכון) אומר שהיא גם הייתה יותר יעילה )רמז – זה לא נכון)
חגי אהלן
כמעט תמיד אני מסכים איתך בעניני כדורסל , וכמובן שגם עכשיו.לגבי קיירי,מה שלמדתי עליו לפי הקריירה עד עכשיו,שהוא כוכב שני ( 2 לא 1A ) מצוין בקבוצת צמרת,אבל כנראה לא בנוי להיות מספר 1 בקבוצת צמרת.אם זה אכן כך,צריך פשוט להתעלם מהתקופה בבוסטון ומהשנה הראשונה בברוקלין כשבאים לשפוט אותו.המבחן שלו יהיה כשקווין ישחק,בהנחה שקווין עדיין יהיה כוכב על בחזרתו מהפציעה.
תודה חבר. אני מסכים לגמרי. לרוב אני לא אוהב למתוח ביקורות או שבחים על אישיות של השחקנים, כי כמה באמת אפשר לדעת? אבל אצל קיירי זה כבר די בולט. יש שם בלשון עדינה מורכבות באישיות, וביכולת לתפקד כחבר צוות, וזה בנוסף לסגנון המשחק מאפיל על הכישרון שלו בסיטואציות מסוימות.
.
חשוב לי לציין שזה ששחקן קולע הרבה וביעילות גבוהה זה לא אומר שהוא בהכרח שחקן מצוין התקפית. זה יכול לבוא על חשבון דברים אחרים אבל זו תמונה מורכבת שדורשת ניתוח. הצימוד בין ניצחון לבין יעילות התקפית/ כישרון הוא בעייתי מאוד.
המוסד הוא בעצם הדיפ סטייט האמיתי של התאגיד, הוא החליט מראש שהקוריוז הוא בגדר דרג בכיר לעומת החתול שהוחלט בישיבת המטכל האחרונה לשלול ממנו את דרגות הקצונה.
.
אותי מעניין מה הסיפוור של המוסד עם ברדיגס שגיא לקח לליבו על כך קשה?
😀😀😀
מצחיק לאללה.
.
מה שכן – במקום להלום בשב"ר, או לפחות בנוסף, מזכיר לך את הטור שהבטחת על פילוסופית ספורט או פופולריות שחמט…
בדיוק ההבדל שטאונס יוביל את הקבוצה למשהו יהיה אפשר להגיד משהו.
גיא צודק בחלק קטן שהוא אומר לזה שאי אפר להשלים את ההצלחה של קבוצה בלעדית על יכולת של שחקן, אבל כאשר הוא קולע ביעילות ואופנסיב רייטינג לא משתנה לטובה או יוצר גרוע לרעה בלעדיו כמו שקורה עם קיירי ארווינג העונה , זה המשמעות של קלוריות ריקות . אטלנטה בלי יאנג יש להם התקפה של 90 נקודות איתו הרייטינג ההתקפי קופץ ל107 , ההבדל של מינסוטה לאם טאונס משחק או בלעדיו לא משמעותי התקפי וזה אומר הרבה
חגי זה ההבדל העיקרי בין טאונס ליאנג, יאנג לוקח קבוצת התקפה של 90 נקודות בלעדיו והופך אותך לקבוצה של 107 נקודות, ההשפעה של טאונס על האופנסיב רייטינג של הקבוצה הוא אפסי , בטח שהוא לא מנהל משחק וזה ההבדל העיקרי , זה הסיבה למה טאונס קלוריות ריקות ויאנג לא
תוכל להפנות אותי למקור שעליו אתה מבסס את הטיעונים שלך? בנוסף האם תוכל להוכיח שמדובר בסיבתיות?
חגי אני אתייחס לתגובה שלך בשני חלקים .
המקור זה דף הסטטיסטיקות של הNBA שמראה לך בדיוק את האופנסיב רייטינג של קבוצה עם שחקן מסויים על הפקרו ובלעדיו , ואת האופנסיב של שחקן בנוסף לכך אתה משלב עם זה הצלחה קבוצותית , טאונס חמש שנים בליגה , פרט לעונה עם ג’ימי שדחף אותם לפלייאוף הוא לא הצליח להוביל את הקבוצה לפלייאוף וזה אחד הסקוררים היעילים בליגה? שהסטטיסטיקה האישית שלו התקפית מדהימה (פי כמה וכמה מווסטברוק ביעילות ) , המשמעות של קלוריות ריקות היא שחקן שהסטטיסטיקה האישית שלו בעונה מסויימת היתה מצויינת אבל היא לא מתורגמת להצלחה קבוצתית לטאונס יש 5 כאלה ברזומה, יש לי הרבה ביקורת לבחירת זריקות של ווסטברוק אבל הוא היה שחקן התקפי טוב מטאונס בהרבה למרות שמבחינת יעילות טאונס עשרות מונים עליו . אני מאמין גדול בללמד את מאשר להביא לו פיתרון , אני רוצה שתיווכח בעצמך בעובדות .
כך תכניס למשוואה את טאונס ויאנג ותראה בעצמך את ההבדלים בין קלוריות ריקות ללא
https://stats.nba.com/vs/advanced/
אחח ברוך בוא נראה איזה טיעון מתפתל תכתוב לי אחרי זה..
.
יאנג: און -קורט: 111.2 אוף קורט 95.7 (פער של 15.5 נקודות)
טאונס: און קורט 113.9 אוף קורט 102.4 (פער של 11.5 נקודות)
.
בוא נזכור שאטלנטה לא שיחקו עם רכז נורמלי בערך חצי עונה (היו עם אוון "האיום" טרנר כרכז מחליף…) ככה שלא היה לאטלנטה מי יפעיל את החברים כמו שצריך.
.
הימור שלי – אתה תבנה על הפער של ארבעת הנקודות הללו בין יאנג לקאט טילי טילים של הבדלים ותחזור על המנטרה של הצלחה קבוצתית (למרות שגם יאנג לא מצליח כרגע קבוצתית, אבל.. אבל..)
גם יאנג השנה הפגיז קלוריות ריקות.
.
אני מסכים עם הדימוי של ברוך, אבל אין ספק שהוא לא עיקבי איתו ופוסח על יאנג בתעתועי לוגיקה שב״רית למתקדמים.
יאנג שנה שנייה בליגה טאונס 5 יחי ההבדל הקטן. אם יאנג לא יצליח לסחוב את הקבוצה שלו לפלייאוף עוד שנה שנתיים גם אם יקלע 40 נקודות יחשב לקלוריות ריקות יש מבין?
אבל גם אתה עושה את אותו הדבר.. לפי אותה הלוגיקה בדיוק לברון בשנה שעברה וקמבה בשנותיו בשרלוט – קלוריות ריקות.
אבל אתה צודק טעיתי לגבי יאנג ,
כשאני מסתכל על הסטטיסטיקה של יאנג השנה הוא בהחלט קלוריות ריקות , להגנתו הוא רק בעונתו השנייה בליגה , עוד שנה שנתיים אם לא יוביל את הקבוצה לפלייאוף יהיה קלוריות ריקות כמו טאונס
אה הבנתי ברוך עכשיו זה הזמן.
.
מה קרה לטיעון התקפה ששווה 90 נקודות להופכת ל107 נקודות? זה עם האופנסיג רייטינג שטענת? וקלוריות ריקות לא אמורות להתייחס רק להתקפה? כי מה לעשות בחמשת השנים שאתה מזכיר דווקא מיני סיימו בחלק העליון של הטבלה ולפעמים גם בטופ 10. מה לעשות שמיני בכלל וטאונס בפרט מגנים חרבנה.. וגם זה מרכיב לניצחונות/ הצלחה
.
אה הבנתי קלוריות ריקות זה גם השילוב של הגנה.. אבל גם יאנג מגן גרוע..
.
ברוך בקיצור תחשב מסלול מחדש. תגדיר יותר במדויק את מה שאתה רוצה תבדוק נתונים לעומק ותחזור עם טיעון נורמלי.
חגי סליחה טעיתי לגבי יאנג , גם הוא קלוריות ריקות אבל להגנתו הוא שנתיים בליגה, כוכב בNBA צריך להוביל את הקבוצה שלו לפלייאוף , טאונס חמש שנים בליגה הגיע לפלייאוף פעם אחת זה אומר הרבה. בטח שהשנה רף הכניסה במערב היה נמוך מתמיד . כן יש עונות רעות פה ושם כמו שקרה לחברון עונה שעברה אבל לכן אתה מסתכל גם במאקרו ולא רק במיקרו על העונה הנוכחת , אי אפשר להאשים את הקבוצה כל הזמן כוכב חייב להוביל קבוצה לפלייאוף . טאונס עד עכשיו הוא קלוריות ריקות
באמת התבלבלתי ושילבתי בין הטיעונים קלוריות ריקות משמעותם שחקן שהסטטיסטיקה האישית שלו טובה אבל לא תורמת להשגים קבוצתיים, טאונס שם , יאנג שם (רק בעונתו השנייה בליגה ) , קווין בוקר של עונה שעברה שם קווין מרטין…
.
רגע ממתי ההגנה של פורטלנד טובה , או של קליבלנד בתקופותו של לברון (ההגנה במקום 28 בליגה ).
וגם ציון ואינגרם. ואולי גם בוקר. וגם קמבה עד השנה ועד לפני שנתיים גם יוקיץ'. וגם הארדן פעם היה. ופוקס. ודורנט לוזר עד שהוא נהיה ווינר. ומאז הוא איפשהו באמצע. מצחיק שאתה כאילו רואה דברים לעומק וכל הזמן מדבר עד כמה הכל פיקציה ורק אתה רואה טוב. בפועל מה שאתה מציג כאן זו ההסתכלות הכי שטחית שיש – הצלחת או לא הצלחת. אם הצלחת אתה טוב ואם לא הצלחת אתה לא טוב. בוא נמחק את כל מה שבאמצע. מצחיק שאתה אשכרה משוכנע בזה שאתה מסוגל להיות GM או מאמן של משהו.
חגי חייב שיהיה רף הצלחה קבוצתית שווה פלייאוף, אני לא אומר אליפות, אלא חייב פלייאוף בטח לכוכב . דוראנט סחב את אוקלהומה לפלייאוף שנה אחרי שנה אותו דבר הארדן לברון יוקיץ… שחקן שב5 לא מסוגל לסחוב קבוצה לפלייאוף והסטטיסטיקה שלו מצויינת זה קלוריות ריקות .
.
לוזר ויינר זה שטויות בסוף מנצחת קבוצה לא שחקן אבל כוכב חייב לסחוב קבוצה לפלייאוף , אבל לצערי הצלחה אין דבר כזה אחריות אישית מיליון ואחת סיבות רק לא הכוכב שמנפח סטטיסטיקה ולא מוביל קבוצה לפלייאוף.
ברוך כל התזה שלך מסתדרת אם אתה נוטש את הבחינה לאורך רצף עונות, ומייחס את המושג רק להישגים של עונה בודדת. באופן הזה גם לברון שנה שעברה הפגיז קלוריות ריקות, וזה נשאר תקף. יחד עם זה אי אפשר להגיד את זה על לברון בבחינת קריירה שלמה.
ברור מסתכלים מאקרו לא מיקרו, אמרתי את זה כבר לפני שלוש תגובות אני אצטט ״ יש עונות רעות פה ושם כמו שקרה ללברון עונה שעברה אבל לכן אתה מסתכל גם במאקרו ולא רק במיקרו על העונה הנוכחת , אי אפשר להאשים את הקבוצה כל הזמן כוכב חייב להוביל קבוצה לפלייאוף . טאונס עד עכשיו הוא קלוריות ריקות״
בכללי אני מצטער על הטעויות בעברית , מפתיע אותי שאני עדיין מצליח לכתוב את השפה אחרי כל כך הרבה שנים לאט לאט נמחקות לי מילים בראש ואני מתאמץ להיזכר איך הוגים את המילה נכון, אבל בשבילי לנסות ולהצליח לכתוב בעברית ולא ללכת להרגל באנגלית אומר המון ואני מתעקש על כך ,זה אחת הסיבות למה אני אוהב את האתר
מחזה נדיר בהופס. חבר מוסד מצטער על טעות טרמינולוגית 😂
.
אחרי כל השיח הזה, אני חושב שכל קהילת הופס יכולה להסכים שיש קשר מורכב וקורלציה הדדית סיבתית בין סטטיקיסטיקה אישית וקבוצתית.
.
בהקשר לקלוריות, שזה הדימוי שכיכב כאן בדיון, אני רק אשים כאן קישור לחיבור מצויין של קולגה שלי על המושג המורכב הזה קלוריות.
.
https://nutrino.co/calorie-counting/
It is probably safe to say that the most commonly held belief in nutrition today is that “a calorie is just a calorie”
.
אז גם בכדורסל, כל סל הוא סל, אבל הקבוצה היא כמו הגוף שלנו, כמו ייצור ביולוגי מורכב, לא כל סל שמביא 2 נקודות לקבוצה הוא שווה ערך לכל הסלים האחרים שהביאו 2 נקודות, במובן שהקבוצה עדיין חולה/מפסידה ולא מגיעה לפליאוף. כך גם ההבדל בין ארבעת הקלוריות של הפחמימה המורכבת אל מול אותם ארבע קלוריות של הפחמימה הפשוטה. אחת עשירה בסיבים תזונתיים ובמיקרו נוטריינטים אחרים, והפחמימה הפשוטה ריקה מהם.
חחחח
מתלבט…
וולקם בק מנחם. אני מבסוט על דרק וייט…העתיד של הספרס. ועל רוביו…מת עליו. תהיו בריאים מנחם.
תודה מל.
מדהים שרק חצי משחק מפריד בין מקום 8 ל 11.
היה שווה לעשות שובר שיוויון בין כל ה 4 במקרה זה
מאוד נכון יינון. וגם זה היה יכול להיות מיני פלייאוף, עם המון תשומת לב ואחוזי צפיה בשמיים. זה גם פספוס עסקי.
מסכים אבל הלו"ז צפוף והחליטו מראש מה הפורמט, ואם ההפרש היה 1.5 משחקים? איך היית מחליט מראש?
.
אם כבר ה"פספוס" שכמעט כל המשחקים היו בין קבוצות התחתית לצמרת ולא בינן לבין עצמן.
טור פנטסטי. חבל לי שפניקס וסן אנטוניו לא עלו במקום ברוקלין ואורלנדו לפלייאוף (ה-16 הטובות ביותר ולא 8 בכל אזור). סדרות של מילווקי-פניקס וטורונטו-ספרס היו יכולות להיות הרבה יותר מעניינות
תודה רועי
אוף, ממש מדגדג לי להשוות את המוסד המורחב לאיזו רשימה שאומברטו אקו עשה פעם.
אבל זה מרושע מדי. זה מרושע מדי, נכון? זה מרושע מדי.
אתה מדבר על המוסד של אסימוב?😊
נה, במקרה הזה אני יודע שאסימוב לא אהב כמה דברים שהיינליין וג'ון קמפבל תמכו בהם.
לא רואה בהם מקשה אחת . קמפבל היה מדור שבו הדעות שבימינו נחשבות חשוכות היו די מקובלות , ראה לאבקראפט . היינליין לעומת זאת התחיל בתור בייביפייס והפך להיל רק בשנות החמישים , כנראה בהשפעת אשתו.
"הקבינט של דוקטור קלגרי", למשל, יצא כשקמפבל היה בן 10.
וזה לא שהרשימה של אומברטו אקו לא רלוונטית לכל מיני מקרים היום, כן?
קודם כל תן קישור לרשימה 😆 הענין הוא שהרבה יותר קל להחליק לקמפבל שנולד וגדל בזמן שדעות מסוימות היו השליטות , מאשר להיינליין שהגיע לדעות האלו הרבה אחרי שהתפרסם,אני מעריך שקרוב לגיל 40,לא בדקתי.בכל מקרה,לפני 20 שנה בערך,החלטתי לא לקשור בין האדם ליצירה,אז אין לי בעיה לקרוא אותם.אם נקשר את לכדורסל,לא קושר בין האופי של השחקן ליכולת שלו.יכול להיות שלברון חרא של בנאדם,לא מכיר ולא יודע.מה שאני יודע שהוא ענק כדורסל עלזמני.לגבי שמעון וברוך,הדעות הפוליטיות שלהם לא רלבנטיות למה שאני מחפש באתר.אני מאד נהנה לקרוא את התובנות שלהם על כדורסל,למרות שלפעמים הסגנון מסמר לי את השיער,ולעיתים קרובות (מאד) אני לא מסכים איתם.
בכל מקרה,עדיף להגיב לגופו של ענין מאשר לגופו של מגיב.
קצת קשה לא לקשור בין האדם ליצירה, כשברוב מוחלט של המקרים הדעות של האדם יוצאות דרך היצירה.
הזכרת את לאבקראפט. אדם מוכשר מאוד, סופר מעניין, המציא ז'אנר שלם של אימה קוסמית. אבל איך אפשר לקרוא את הספרים על איך עיירות אמריקאיות לבנות וטהורות מוכתמות על ידי חייזרים (עובד יותר טוב באנגלית) פולשים שעושים ילדים עם האמריקאיים הטהורים ולחשוב על איך הדעה שלו לגבי "ערבוב גזעים" נכנסת לעניין? או על איך ג'יי קיי רולינג, שוב סופרת מוכשרת שבאשמתה אנחנו מקבלים כל שנה כבר עשרים שנה ערימות ספרי נוער על הנבחר שנועד להציל את העולם מבוסס חלוקה רנדומלית, ואיך הדעות הגזעניות שלה נכנסו כשהיא כתבה את הגובלינים, גזע שחי עמנו אבל מעדיף להישאר לבד ולספור כסף, בזמן שהוא מחזיק את כל הקלפים ושולט בבנקים או את גמדוני הבית, גזע שנהנה להיות עבד?
(אם אני כבר כאן, מה לעזאזל הקטע של בראד בירד לקרוא לכל מי שאוסף מהזבל "גנב"? זה מוטיב חוזר אצלו יותר מדי פעמים, אמנם מתחבר לדעות אחרות שלו, אבל אצלו זה כבר בקטע ממש מוגזם)
יש ממה להנות בסיפורים האלו. אני נהניתי. בכל אחד מהם יש חלקים ודעות שאני יותר מסכים איתן, והם גם כתובים טוב. אבל אי אפשר להעמיד פנים שהיצירות לא מבטאות את הדעה שלהם, כי היוצרים מיוצגים היטב במהלכה.
.
בקשר למוסד, בכלל לא התכוונתי לדעות הפוליטיות שלהם. וזה לגופו של עניין, כי אני מדבר אך ורק על הטיעונים שלהם, כאן, באתר, לגבי כדורסל. רק שאני מתכוון לזה בצורה כוללת יותר ולא לטיעון פרטי בכל פעם כי יש תמה משותפת לכל הטיעונים (ואני מקצין אותה, מאוד אפילו, כשאני משווה לרשימה של אומברטו אקו. שעדיף לחפש לבד כדי שלא אהיה יותר מדי מרושע. למרות שמצד שני עדיף שכל אדם יקרא אותה. היא מעניינת וחשובה לחיים).
YP כבר אמרתי שאתה אדם טוב?
תודה Yp, את האמת אני לא מתייחס לLjos יותר מדי, האיש לא יכול לשחרר אבל אם ככה הוא מוציא קיטור וזה עושה לו טוב ,נתן לו.
טוב, שוכנעתי. בין מיליארד התגובות פה, מי בכלל יקרא את זה?
https://theanarchistlibrary.org/library/umberto-eco-ur-fascism
מומלץ להסתכל מקרוב בעיקר על כת המסורת (בשנות השמונים! בשכונה!), דחיית המודרנה (איכ, שלשות, יעילות, אחוז אפקטיבי), אליטיזם (דרג וזרג, שנאה לכל שחקן שנחשב בעיניהם פחות טוב, לונזו לדוגמא), הירואיזם (הירו-בול), שיחדש (קלוריות ריקות, אולסטאר), מאצ'יזמו (טוב, זה באמת כבר פחות קשור לספורט), פעולה לשם פעולה בלי חשיבה כי מחשבה זה סוג של סירוס (מגיב בלי לחשוב, מי צריך לחשוב? אני אומר מה שבא לי. התעלמות מכל טיעון באשר הוא) האויב הוא גם חלש וגם חזק (יאניס נגר אבל מפרק קבוצות כי השופטים נותנים לו. גם הארדן וכו') אובססיה עם נראטיב עליון (התאגיד, סילבר).
אני יודע שזה ניתוח רדוד, שיש מקרים הרבה יותר דחופים לעשות את הבדיקה הזו עליהם ושהרבה יותר משפיעים על החיים שלנו. אבל זה היה מקביל מדי מכדי שאוותר.
איסלנדי,
אי אז בינקותי הייתה הלימה כמעט מושלמת בין דעותיי לאלו שאתה מציג.
בילוי תקופות ממושכות לצד חברים עם דעה הפוכה לגמרי משלי (ותודה למדינת ישראל, שבטעות או שלא בטעות, אכן הצליחה להפוך חלקים מצה"ל לכור היתוך) הובילה אותי למסקנה שהשקפת עולם, עקרונית ומוצקה ככל שתהיה, מתמוססת למול בני אדם. דעותיו של היינלין ידועות לחובבי הסוגה. פחות ידועה (אולי. יכול להיות שאני טועה) היא חיבתו והערכתו לפיליפ ק דיק האדיר (180 מעלות מהיינלין, ברמת השקפת העולם), כאשר הנ"ל (היינלין) עזר לדיק בעתות מצוקה (גם כספית).
קשה למצוא 2 הפכים שמידת ההערכה ביניהם כל כך מעמיקה ומרשימה.
.
הפואנטה של תגובתי?
אין לי מושג.
אחרי מסיבת אכזבה אמש, היום יש לי משפחה שמגיעים לביקור,
והמשמעות הלכה למעשה היא שיש בשר במעשנה בשעתיים האחרונות, ואני בטיפשותי, לא נותן לאלכוהול מאתמול להתפוגג, ומגדיש את הסאה…
לחלוטין אפשר להיות חברים, בעלי הערכה עמוקה מאוד, עם מי שבדעות הפוכות לגמרי, אין ספק שמסכים.
והסוף שלך נשמע כמו מחזה שחובה לראות.
אני אענה פה בקצרה על כל מה שהשתרשר מהתגובה המקורית שלי:
1.רזי וברוך,תודה על המחמאה,נעים לשמוע.
2.גיא,לא ידעתי על הקשר בין היינליין לדיק.מה שידעתי זה על הקשרים בין אסימוב,קמפבל והיינליין,שלא נותקו למרות המחלוקת האידיאולוגית.
3.ljos,האמת היא שכשקראתי את היינליין וקמפבל לא הייתי מודע לדעותיהם,ובהחלט יכול להיות שהייתי מחרים אותם.לפיכך,שמח מאד שלא הייתי מודע.
4.כשנודע לי על דעותיהם, נאלצתי לעשות חשיבה מחדש על המוסיקה של ווגנר וברוקנר,אותה החרמתי כל חיי מהסיבות האלו.הבנתי שאני זה שמפסיד,והחלטתי לעשות את ההפרדה שהזכרתי.
5. אני אקרא את הרשימה כשיהיה קצת זמן,ואם לי יהיה לי מה להגיד….
שים לב שלא המלצתי להחרים אף אחד מהם או אחרים. או לנתק קשרים מאנשים. רק שכדאי להיות מודע כשצורכים ושלדעתי לא יכולה להיות באמת הפרדה בין היצירה ליוצר.
אחלה טור, תודה רבה והרבה בריאות לך ולגייל
תודה מנחם . עד עכשיו ה-MVP של הבועה זה סילבר.
הניסוי שלו מתקתק כמו שעון בנתיים.
פופ חוגג את היציאה לחופשת יין מוקדמת כמו שרק פופ יכול לחגוג:
"That’s fake news. That’s total fake news! Lots of guys have been telling me the streak hasn’t ended! I talk to people all the time. They call me. They tell me, ‘Pop, the streak didn’t end! It didn’t end!'"
https://twitter.com/MarkG_Medina/status/1294083489906728960
ניסני היקר בסוף הכל זה מבחן העין רואים את ההבדל בין טריי לטאונס מי שמבין. מי שלא מבין שיסתכל בסטט וימשיך לחפש שם…
טאונס זה מס 3 בקבוצה טובה. טריי זה mvp עתידי לפחות. זה כל ההבדל. למה? כי אני אמרתי את זה ממה שראיתי משניהם אז תשמור לך את התגובה ושהקריירה של שניהם תיגמר תזכור את זה.
התבלבלת.
"מי שלא מבין שימשיך להתבונן בהיילייטס וימשיך לחפש שם…"
עזוב גיא אתה מהלא מבינים, יש קורס מיוחד בהכשרה של המוסד שמאמן את היכולת של העין להבדיל בין קלוריה ריקה לקלוריה איכותית.
חחחחחחחחחחחחחחחח
קורס בשב"כ…
שימשיך להתבונן בסטט בדיעבד
רגע אבל איך קובעים מי מבין? ומה כולל מבחן העין?
חגי שניהם קלוריות ריקות בינתיים , אבל יאנג רק בעונתו השנייה בליגה , המדד להצלחה קבוצתית זה פלייאוף שאתה בנוסף אתה לא מסתכל על עונה ספציפית אלא על קריירה כי לכל שחקן יש עונות רעות , טאונס 5 שנים לא הצליח להוביל קבוצה לפלייאוף למרות סטטסיקטה אישית מצויינת, בנוסף לשחקן ב3 שנים הראשונות יש זמן התאקלמות .
כדי שלא יאבד למעלה בשירשור הארוך, החלטתי לסכם שוב:
קישור למאמר מבריק של קולגה שלי דוקטור לפיסיקה מתמטיקה ותזונה.
https://nutrino.co/calorie-counting/
It is probably safe to say that the most commonly held belief in nutrition today is that “a calorie is just a calorie”
.
אז גם בכדורסל, כל סל הוא סל, אבל הקבוצה היא כמו הגוף שלנו, כמו ייצור ביולוגי מורכב, לא כל סל שמביא 2 נקודות לקבוצה הוא שווה ערך לכל הסלים האחרים שהביאו 2 נקודות, במובן שהקבוצה עדיין חולה/מפסידה ולא מגיעה לפליאוף. כך גם ההבדל בין ארבעת הקלוריות של 1 גרם פחמימה מורכבת אל מול אותם ארבע קלוריות של 1 גרם פחמימה פשוטה. אחת עשירה בסיבים תזונתיים ולצידה מיקרו נוטריינטים מזינים רבים, והפחמימה הפשוטה, היא פשוט ריקה מהם. היא לא הצליחה להביא את הגוף למאזן קלורי בריא, מנצח, פליאוף.
זה מייאש.. אז הקרטיריון הוא הגעה לפלייאוף עכשיו? ושנה שעברה דלאס לא הגיעו לפלייאוף אז הסקור של לוקה היה ריק?ומיצ'ל שהוא אחלה סקורר אבל לא מי יודע מה יעיל, האם הוא "מוביל" את יוטה שעשתה פלייאוף גם לפני שהוא הגיע?
.
ברוך, שאני אבין אתה עכשיו מגדיר את ההגדרה שלך? כי ניצחון הוא לא פחות תלוי בהגנה. אז קלוריות ריקות זה בעצם שחקן עם נט רייטינג שלילי ( נניח אחד מורנט קוראים לו) זה קלוריות ריקות? ולמשך כמה שנים?
לשחקן לוקח בערך 3-4 עונות להוכיח את עצמו ולהגיע להשגים קבוצתיים (משמע מינימום פלייאוף ) , אף אחד לא מצפה להישגיים קבוצתיים בעונה הראשונה והשנייה שלהם זה למה יאנג עונה כביכול עונה להגדרה של קלוריות ריקות אבל יוצא מחמת הזמן בליגה אותו דבר זאיון מוראנט …
.
להבדיל קיירי, לאב, טאונס בראדלי ביל לווין … קלוריות ריקות הם לא מובילים את הקבוצה להשגים אלא רק סטטיסטיקה יפה, ובמקרה של קיירי בשנים האחרונות גם גומר את חדר ההלבשה ופוגע בשתף המשחק .
עכשיו לא מסתכלים על עונה אחת במיקרו אלא על קריירה כי כמעט לכל שחקן מוביל יש עונה שלא הגיע לפלייאוף. טאונס 5 שנים בליגה הסטטיסטיקה האישית שלו כביכול מדהימה אבל הקבוצה אם אפס השגים, זה למה הוא קלוריות ריקות.
חגי אנסח את זה ככה, יחס הקלוריות הריקות של שחקן (תקף בעיקר לשחקן מוביל בקבוצה) =31 פחות מיקום הקבוצה לחלק ל-30. אם ככה הקלוריות האיכותיות של לוקה שנה שעברה מילאו פחות מחצי כוס. לגביו ייאמר שהחצי ומעלה הכוס הריק לא נובע מחוסר אפקטיביות התקפית אם כי הגנתית. כלומר יכולות העל ההתקפיות שלו הן כמו אדם שאוכל רק פחמימות מלאות, ורק חלבונים טובים, אבל בגזרת השומן (ההגנה) הוא חוטא המון, צורך אינספור שומנים לא בריאים ולא צורך מספיק חומצות שומן חיוניות לגוף ועל כן גופו בין מצב חולי לבריאות איפשהו באמצע.
יופי אנחנו מתקדמים. אז אם אני מבין טוב את ההגדרה שלך מה שאתה מחפש קוראים אותו פרצ'ייז פלייר. יענו השחקן הטוב ביותר בקבוצה שסביבו בונים את הקבוצה, ובסופו של דבר זה צריך להתבטא גם בהישגים כלשהם (נגיד הגעה לפלייאוף)
.
אבל אם טאונס יקבל כוכב שלישי לידו (איינג' יקבל שיגעון ויטריד את טייטום על מאליק ביזלי. ונגיד שדילו הוא כוכב) יספק את אותם מספרים ויעבור אפילו סיבוב בפלייאוף אז האם הוא פתאום לא קלוריות ריקות?
.
הדיונים האלו מצחיקים ויאניס הוא הדוגמה הכי טובה לזה. עד שבודנהולצר הגיע הוא נחשב שחקן טוב עד מצוין. בטח שלא סופרסטאר. עכשיו הוא סופרסטאר לעונה הרגילה וכשהוא ייקח אליפות הוא יקבל את החותמת. מה שהשתנה זה לא יאניס אלא המאמן שלו. (אגב זכור לי משהו דומה מהריקוד האחרון שמייקל אמר שעד שהוא לא לקח אליפות אמרו עליו שהוא טוב לעונה הסדירה או משהו כזה. מזכיר קצת את המושג קלוריות ריקות לא?)
חגי יאניס כל עונה בפלייאוף עוד לפני בונדלהצר הוא הפך לחייה והראה שיפור אדיר , איפה טאונס מראה את השיפור הזה, הרף הוא פלייאוף לא אליפות , אתה בעצם אומר אם יגיע כוכב ויסחוב אותו לפלייאוף ? ונראה קלטתי את הניואנס הקטן, טאונס ככוכב ראשי קלוריות ריקות
אני לא מבין למה אתה מתעקש לקרוא לזה ככה. אפשר לומר על טאונס שהוא לא שחקן מספיק טוב ומגוון בשביל להביא הצלחות קבוצתיות. אישית אני חושב שעוד מוקדם מדי לקבוע. יוקיץ' למשל מצליח למקסם את עצמו בזכות מאלון שבנה הגנה בה הוא לא חור תמידי. אז אם יבוא המאמן שידע למקסם את היתרונות של טאונס (קליעה פסיכית, יכול להוריד כדור לרצפה, ראיית משחק סבירה ואפילו טובה יחסית לעמדה) אני מאמין שנראה את קפיצת המדרגה שאתה מדבר עליה. לא יודע אם כשחקן הטוב בקבוצה הוא יכול להוביל להצלחות בפלייאוף אבל שוב מוקדם מדי לקבוע את זה.
.
לגבי יאניס זו רק המחשה עד כמה שינוי שלא קשור בו בכלל (הבאת המאמן ואיתה הצלחה קבוצתית) הוביל לשינוי אדיר במעמד שלו.
תודה מנחם, מסכים עם הרוב (רק התעלמת מ-70% מהקבוצות שבאו להעביר את הזמן ואת החוסר בהגנה אמיתית). בקיצור, הבעיה הייתה בדיוק כמו כל סיום עונה רגילה רק עם שחקנים שיותר בריאים ובמקום אחד
הבעיה = הבועה
תודה לכולם. התגובות הפעם היו המרתקות ביותר שהיו – כנראה – לכל פוסט אחר שלי.